להקת המחול

להקת שדרות אדמה

היוצרים: ליאת דרור וניר בן גל

דרכם האמנותית

ליאת דרור וניר בן גל הינם המייסדים והמנהלים של מרכז המחול שדרות אדמה, כוריאוגרפים יוצרים ומנהלי להקת המחול שדרות אדמה. במקביל משמשים דרור ובן גל ראשי מסלול תכנית "כוריאוגרפיה ותנועה למסך ובמה" לתואר ראשון A .F.B במכללה האקדמית ספיר - בבית הספר לאמנויות הקול והמסך.

 

את דרכם המשותפת החלו בסדנה של להקת המחול הקיבוצית בגעתון, רקדו באנסמבל הירושלמי למחול ולמדו באקדמיה למוזיקה ומחול ע"ש רובין בירושלים.  עבודתם הראשונה "דירת שני חדרים" פרצה דרך בעולם המחול. דרור ובן-גל הראו

שזוג יוצרים עצמאיים, עם אמירה כנה של יוצרים מקומיים המשתמשת בכלים כוריאוגרפיים עכשוויים, יכולים לפרוץ לעולם הרחב ולקבל הכרה בינלאומית במהירות מעוררת השתאות. שנה לאחר "גוונים במחול 1987" זכו במקום הראשון בתחרות הבין-לאומית לכוריאוגרפיה "בניולה" בפריז שהייתה התחלה של הזמנות רבות לסיורים בחו"ל בסדר גודל ויוקרה שהדור שקדם להם, לא הכיר.

שפע הביקורות במיטב העיתונות העולמית הפכו אותם לשגרירים של היצירה הישראלית החדשה. דירת שני חדרים והעבודות הבאות שיצרו במהלך העשור הבא, היו נקודת מפנה לסגנון יצירה חדש שנולד בארץ, מעין שילוב של תאטרון תנועה עם מחול עכשווי שיצר תמהיל מאד ישראלי בסממניו לזוג ישראלי מצוי ולמקום בו הוא חי.  גם דרך התנהלותם בהמשך, במעבר מעבודת זוג לקבוצה, שימשה מודל השראה לזוגות נוספים שיצרו עבודות לבמה בשנות ה-90.  אמנם הביקורת שנכתבה לאחר העלאת "דירת שני חדרים" שיבחה את הזוג ועבודתו אך עדיין לא הופנמה ההשפעה הגדולה שעתידה להיות ליצירה זו להמשך התפתחותם של דרור ובן גל כאמנים מרכזיים בעשור הבא, ומודל  להשראה וגם חיקוי לדור הבא של יוצרים עצמאיים.

כיום, פועלים דרור ובן גל במרחב עוטף עזה ובעיר שדרות, בה הקימו את מרכז המחול שדרות אדמה.

עבודות מחול

לאחר העלאת "דירת שני חדרים" יצרו עוד שתי תכניות  בהרכב של  דואט: חמורים (1988), הריקוד השלישי (1990) בשנת 1991 יצרו את Rikud  עבור  London Contemporary Dance Theatre . הקולנוען איתן פוקס יצר  את הסרט התיעודי "חמורים" על עבודתם של השניים.

כאשר מיצו את דרכם האמנותית כזוג רקדנים יוצרים, החלו ליצור עבודות ללהקה בניהולם, ובמהלך שנות ה-90 העלו את היצירות:

במערבולת התשוקה (1991), תאנים (1993), אינתא עומרי (1994), לשבת לקום אהובי (1996) חקירה (1996) The Dance of Nothing (1999) בהשתתפות מוזיקאים פלסטינאים. היצירה שהועלתה בתוך אוהל גדול שהוקם במיוחד ברחבת מרכז סוזן דלל, והוצגה בהצלחה מסחררת בכל רחבי העולם ובכל פסטיבלי המחול החשובים באירופה, הייתה מעין ריטואל חיים של שבט החי במאהל במדבר בזמן שאופים עוגיות לאורחים. דרור ובן-גל סומנו כבשורה מרעננת עבור המחול הישראלי.  במהלך השנים  החלו לעסוק גם בהוראה וקיימו סדנאות תנועה והתבוננות, במקביל לניהול הלהקה ועבודתם ככוריאוגרפים.

"הנגר אדמה" במצפה רמון

לאחר שהבינו שעבודתם האמנותית לא תוכל להתקיים כדרך חיים - במציאות העוטפת אותם בכרך הסואן תל אביב, המכתיבה קצב חיים מהיר ולא פעם מאד תחרותי, אחרי למעלה מעשור של עשייה, כשהם בפסגת ההכרה האמנותית בארץ ובחו"ל, הם מחליטים  לפתוח דף חדש בחייהם ועוברים לחיות וליצור במצפה רמון(2000) , בלב הר הנגב. הם מבקשים לשלב ולכרוך את חיי היומיום ואת עבודתם ובכך להבטיח שהיצירה האמנותית הינה חלק משגרת חיים ואינה מנותקת צחייהם האישיים. המדבר, מקום נטול גירויים חיצוניים ומלא בשקט ובמרחב אין סופי, שימש כתפאורה הראויה הנותנת השראה להתחדשות ואולי גם לחיבור שבין הריקוד לריפוי. הם הסבו מפעל קרמיקה נטוש באזור התעשייה של מצפה רמון, לסטודיו למחול ובו בנו מרחב מגורים ואירוח. שמו של המקום הפך עם הזמן ל"האנגר אדמה" ובו פעלה להקתם, שקיימה סדנאות מחול וסופי שבוע של תנועה והתבוננות במדבר. לצד פעילות הלהקה הקימו בית ספר לתנועה מחול וריפוי. במצפה רמון יצרו את העבודות: האדמה (2000) אל תשאל שאלות ולא אספר שקרים( 2001) , פולחן האביב ,( 2002) דומה בדומה ירפא (2003), חבק אותי עכשיו (2004 ), האדמה רועדת (2005) , מלכות המדבר (2006) נסיך החלומות (2007 ), תנועת הפנינים על רצפת הפרקט (2008), שדה תעופה (2009),  טרמינל B  ,(2010)אפצי דאון צי (2012),
(2013) Zen Dance, דרך , (2014)  Gluten Free  (2015). בשנת 2015 חידשו את Rikud  עבור Rana Plaza Skånes Dansteater  בשוודיה .

בלהקתם החלו את דרכם האומנותית יוצרים ומורים רבים שהתפרסמו לימים, ובהם: עמנואל גת,  ניב שינפלד, מיכל הרמן, רוני לבנה, יובל פינגרמן, שלי פלמון, שלמה פלסנר, מיכל מועלם,  מאיה לוי וחנן אננדו מרס, סער הררי, סיגל יבלונסקי נבו רומנו  ועוד .

להקת המחול

המופע החדש "אל ארביאטה"

אל ארבייטה

המופע החדש "אל ארביאטה" של ליאת דרור וניר בן גל שפירושו בתרגום חופשי מאיטלקית "הרוטב הכועס"  מדובר ברוטב על בסיס עגבניות ובצל חריף ומעקצץ. החריפות של המנה לא משתלטת על כל הטעם - אלא רק דופקת נוכחות. [ מתוך ספר בישול איטלקי ]

בעבודה הכוראוגרפית "אל ארבייטה", עומדת שאלת מקומו ומהותו של הלב לפי הרפואה הסינית הלב הינו "קיסר הגוף", אך נראה כי בעולם המודרני לעיתים נוצר קרע בין הטבעי  למדע באופן טבעי כולנו מיחסים שמות תואר לליבנו , וללא ספק הוא נהפך לסמלה של האהבה בשפה העברית מילים כמו תום, יושר, אומץ נקשרות אל הלב המדע מתחבר לליבנו באופן הפרקטי כאשר הלב חלש או חולה ב"אל ארבייטה" שמנו את ה' מטבח ' במרכז, כמו הלב, המטבח מסמל את מרכזו של הבית הפיזי והתנועה הפרקטית והמופשטת, מאפשרת לאמנות לשאול, להתבונן, לחקור, להוות מעין גשר בין הנראה, לנסתר, בין המופשט למדיד, בין המוחלט לחוסר הוודאות לאפשר לתפישות שונות להיות נוכחות זו בצד זו ולשאול באופן ברור – האם יושר, תום, אומץ, אהבה הם רק סמל? או שעוצמתם הינה ממשית ונוכחת

כל אחד מאתנו הוא הרבה דברים, לא תמיד אנו מצליחים להכיל או לחבר בין כל החלקים לכדי תחושה ברורה שסך כל החלקים הם השלם. בעבודה זו פנינו אל הלב, כאל סמל מחבר, המזרים אליו וממנו את אנרגיית החיים, המאפשר לאנרגיה להתלכלך ולהתנקות, להתמלא ולהתרוקן. החיבור בין התנועה המופשטת לתנועה הפרקטית נרקם מעל שולחן הממוקם במטבח  שמהווה את הלב בכל בית פיזי, ודרכו אנו מתחברים, מתפרקים, מתאכזבים, מאמינים, נפרדים ומקווים.

כוריאוגרפיה: ליאת דרור

רקדנים:נועה פרומרמן \ ידידיה אנקרי \ גל לוינסון \ אלון בנרי \ עמית לביא \ אריאל הולין

מוסיקה: Klangnomad - I am what I am  \ nu - man o to

צילום: עמליה בן גל

 

הלהקה
רקדני הלהקה

נועה פרומרמן \ גל לוינסון \ ידידיה אנקרי \ אלון בנרי \ עמית לביא \ אריאל הולין

למידע נוסף על הלהקה ומופעיה

נשמח לסייע לכם בכל עניין. אנא מלאו את הטופס ואנו נדאג ליצור עמכם קשר.